החלטה בתיק בר"ם 8463/10

1.           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' ברוש), מתאריך 13.10.2010. בפסק הדין דחה בית המשפט הנכבד את ערעורה של המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ראשון לציון (להלן: ועדת הערר), אשר אישרה את החלטתה של המשיבה בדבר חיוב המבקשת בתשלום ארנונה בגין נכס שבהחזקתה.

2.           המבקשת הינה חברה העוסקת ביבוא לארץ של מוצרים שונים והפצתם לרשתות שיווק. רוב המוצרים המגיעים לארץ עוברים הליכי עיבוד מסוימים, הכוללים הטבעת מדבקות ותוויות בשפה העברית טרם שליחתם לרשתות השיווק. עסקה של המבקשת מנוהל במבנה בראשון לציון (להלן: המבנה), ששטחו הכולל עומד על 3,634 מ"ר, המחולקים לקומת קרקע, קומה ראשונה, קומה שנייה וקומת גג. על פי שומה שהוציאה המשיבה למבקשת, בשנת 1994, המבנה כולו סווג כמשמש ל"תעשיה". בעקבות טענת המשיבה כי נפלה טעות באופן סיווגו וחיובו של המבנה, נשלחה בשלהי 2004 למבקשת שומה חדשה (להלן: השומה החדשה), שלפיה חלק משטח המבנה סווג כמשמש ל"תעשיה", בעוד ששאר המבנה סווג מחדש כמשמש ל"משרדים, שירותים ומסחר". שינוי הסיווג בשומה החדשה מ"תעשיה" ל"משרדים, שירותים ומסחר", הביא לטענת המבקשת, להגדלת שומת הארנונה בכ-50%.

3.           המבקשת הגישה השגה על השומה החדשה, שבגדרה טענה כי הסיווג הנכון של כל המבנה הינו "תעשיה". לאחר שההשגה נדחתה על ידי המשיבה, הגישה המבקשת ערר לועדת הערר. במסגרת הדיון בערר, ועדת הערר ונציגי הצדדים ערכו ביקור במבנה. בסיום השמיעה, ועדת הערר קבעה כי המבנה הינו "מבנה רב תכליתי", כאשר כל קומה סווגה בסיווג שונה על פי תכליתה, כפי הבנתה של ועדת הערר. השטחים הבאים סווגו כ"משרדים, שירותים ומסחר": קומת הקרקע (להלן: שטח האחסנה), עיקר הקומה השנייה, וחדר המעליות בקומת הגג (להלן: חדר המעליות). סיווג שונה, של "תעשיה", ניתן לשטחים הבאים: הקומה הראשונה וחלק קטן מהקומה השנייה. לגבי שטחים אחרונים אלה מצאה הוועדה כי עיקר השימוש בהם הוא לצורכי אריזה מחדש והדבקת תוויות, פעילות שהוגדרה כפעילות ייצורית.

למען שלמות התמונה אציין, כי השומה החדשה כללה גם דרישה לתשלום רטרואקטיבי בגין ההפרש בין השומה החדשה לבין התשלומים ששולמו בפועל במשך שבע שנים קודמות. בקשה זו שלפניי אינה עוסקת בדרישה האמורה, שעניינה עדיין תלוי ועומד בהליכים אחרים המתנהלים בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 2419/07).

4.           המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה הנ"ל של ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. בערעורה השיגה המבקשת על המרת הסיווג של שטח האחסנה בקומת הקרקע ושל חדר המעליות, מ"תעשיה" - ל"משרדים, שירותים ומסחר". לעניין שטח האחסנה, טענה המבקשת, כי קיימת זיקה בינו לבין שטח האריזה שבקומה הראשונה (אשר סווג כמשמש ל"תעשיה"), ועל כן יש לסווג גם את שטח האחסנה כ"תעשיה". אשר לחדר המעליות, טענה המבקשת כי אין לחייבה בתשלום ארנונה בגין אחזקת חדר מעליות, שהינו חלק משטחו של הגג. לחילופין היא טענה, שיש לסווג את חדר המעליות לפי הסיווג העיקרי של המבנה (לשיטתה), דהיינו בסיווג של "תעשיה".

המשיבה טענה מנגד כי אין להתערב בהחלטתה של ועדת הערר. לשיטתה, יש לסווג את שטח האחסנה ואת חדר המעליות בהתאם לפעילות העיקרית המבוצעת במבנה, אשר איננה תעשייתית. עוד הדגישה המשיבה כי גם יישומו של "מבחן הזיקה" מוביל למסקנה כי שטח האחסנה איננו חלק מהפעילות התעשייתית של המבקשת, שהינה ממילא זניחה, לשיטתה.

5.           בפסק דינו ציין בית המשפט הנכבד כי הקריטריון העיקרי לסיווג נכס לצורכי ארנונה הוא סוג השימוש שנעשה בו בפועל, וכי שטחי האחסנה של הנכס יסווגו בהתאם לסיווג הכללי של הנכס. במקרה של שטחי אחסנה ב"מבנה רב תכליתי" הסיווג של שטחי האחסנה יעשה בהתאם לזיקה שבינם לבין השטחים האחרים בנכס. בהקשר זה, נקבע, יש משקל לשאלה מהו השימוש העיקרי בנכס גם במקרה של "מבנה רב תכליתי", בעיקר כאשר הזיקה והקשר בין שטחי האחסנה לבין שאר חלקי המבנה אינם חד משמעיים. בית המשפט מצא, על בסיס התרשמותה של ועדת הערר שסיירה במבנה, כי לא קיימת זיקה חזקה בין שטח האחסנה בקומת קרקע לבין הפעילות האחרת של המבקשת במבנה. לפיכך, נקבע, יש לסווג את שטח האחסנה על פי השימוש העיקרי במבנה, התואם במקרה זה את מהות עיסוקה של המבקשת במבנה. בית המשפט הסיק איפוא כי עיקר עיסוקה של המבקשת נופל תחת הסיווג של: "משרדים, שירותים ומסחר" ועל כן יש לקבוע אותו הסיווג גם לשטח האחסנה. גם לעניין חדר המעליות בית המשפט קבע כי יש לסווגו על פי מהות עיסוקה של המבקשת והשימוש העיקרי במבנה.

מכאן הבקשה שלפניי, למתן רשות ערעור על פסק הדין הנ"ל.

6.           המבקשת גורסת כי פסק הדין, נשוא בקשתה, מעורר שאלה משפטית עקרונית, המצדיקה בירור בערכאה זו, ואשר עניינה המבחנים הראויים לצורך סיווג של שטחים מהסוג שנדון בבקשה. לטענתה, בית המשפט הנכבד קמא יישם מבחן של "מיהות המשתמש", אשר כבר נקבע בפסיקה כי אין הוא המבחן הנכון לצורכי קביעת סיווג ארנונה. לשיטתה, בפסיקה נקבעו שני מבחנים עיקריים לסווג יחידות שטח סמוכות ב"מבנה רב תכליתי": "מבחן הזיקה" ו-"מבחן הקשר ההכרחי". יישום של שני המבחנים הללו על הקביעות העובדתיות של ועדת הערר מביא, לסברת המבקשת, לכך שהן שטח האחסנה בקומת קרקע והן חדר המעליות קשורים ישירות לפעילות התעשייתית של המבקשת, ועל כן הם צריכים להיות מסווגים כ"תעשיה".

7.           המשיבה, בתגובתה לבקשה, סבורה כי יש לדחות את הבקשה משום שהיא עוסקת בשאלת סיווג פרטנית של נכס מסוים ואינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, שיש בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור. לגופם של דברים, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, בציינה כי סיווג שטח האחסנה וחדר המדרגות נעשה בהתאם להלכה הקיימת בנושא, המדגישה את בחינת השימוש בנכס לצורך סיווגה.

דיון והכרעה